לפני כמה ימים פורסמה בגלובס כתבה שמעניינת מן הסתם רק רואי חשבון (ואולי לא?…)
אני לא רואת חשבון, אבל הכותרת תפסה לי את העין.
בקרוב תחל עונת הדוחות הכספיים השנתיים של החברות הציבוריות לשנת 2022.
למי שלא מכיר, דוח כספי זה ספר עב כרס שמפרט את כל הביצועים, העסקאות, הנכסים, המיסים ועוד שלל מידע. המידע מוצג בעיקר בטבלאות ארוכות ועמוסות, עם מראי מקום ששולחים אותך מסעיף לסעיף, מעמוד לעמוד. מעייף ומתיש.
תקן חדש יחייב רואי חשבון, החל מעונת הדוחות הקרובה, להבליט עבור המשקיעים בחברות ציבוריות מידע מהותי שעולה מהדיווחים.
נשמע טריויאלי לא? להדגיש מידע מהותי מתוך אוקיאנוס של מידע…
מה היתה הבעיה בעצם?
בדוחות הללו מסתתרים לא פעם עניינים משמעותיים שמלמדים על התנהלות הבכירים בחברה, ועל שיקול דעתם בהחלטות מהותיות שהתקבלו. פעמים רבות הם מנוסחים בשפה מקצועית ובמספרים, ולא כל משקיע מבין אותם עד הסוף, או מסתתרים בין מאות עמודי הדוח העמוס בפרטים.
תקן הביקורת החדש שייושם לראשונה בביקורת רואי החשבון על הדוחות השנתיים הקרובים (לשנת 2022), יכוון זרקור דווקא אל העניינים הללו בדוחות.
ההתייחסות לעניינים המשמעותיים הללו צריכה להינתן בפסקה נפרדת בסוף דוח רואה חשבון המבקר תחת הכותרת: "ענייני מפתח בביקורת".
למה אני כל כך מתלהבת מהדבר הזה?
כאמור אני לא רואת חשבון, אבל אני כן מגיעה מהתחום העיסקי, ראיתי כמה וכמה דוחות כספיים בחיים.
מבחינת זיקוק המידע החיוני מתוך ים הנתונים שמוצגים בדוח- המצב נורא. בדוחות כספיים מורכבים נדרשת לעיתים התעמקות ארוכה לפני שמגיעות התובנות העיסיקות.
ממש כמו שקורה במצגות של הדוחות הכספיים, או במצגות אחרות שכוללות המון מידע.
אולי התקן החדש של הדוחות הכספיים, עם הסעיף הנפרד שידגיש ענייני מפתח, יביא בשורה שתבוא לידי ביטוי גם באופן העברת המסרים במצגות שלהם ובהצגת הנתונים לציבור.
