יש כל מיני דברים שקורים לנו בבת אחת, יש דברים שקורים בהדרגה.
מה יותר טוב?
התשובה כמובן לא מוחלטת ותלויה במיליון פרמטרים. וזה גם מאוד סובייקטיבי. יש כאלה שיעדיפו בבת אחת ויש הרבה שיעדיפו תהליכים מדורגים, שמאפשרים לעכל ולהתרגל לאט יותר.
גם המוח שלנו לא אוהב להתמודד עם הרבה מידע בבת אחת.
יש לו יכולת מוגבלת לעיבוד מידע, מה שאומר שהוא יכול להיות מוצף אם אנחנו מציגים לו יותר מדי מידע בבת אחת.
הסיבה לכך היא שזיכרון העבודה שלנו, שאחראי על עיבוד והחזקת מידע באופן זמני, יכול להכיל רק כמות מוגבלת של מידע בכל זמן נתון.
כשהמוח חווה עומס, זה יכול להוביל לקושי בעיבוד ושמירת המידע ויכול לגרום לירידה בביצועים הקוגניטיביים, כולל ירידה בקשב ובהבנה.
מבחינה חשמלית, המוח שלנו "צורב" מידע לזיכרון שלנו באמצעות דפוסים וקשרים בין פיסות מידע שונות. כאשר מוצגת בפניו כמות גדולה של מידע בבת אחת, קשה לו בהרבה למצוא את הקשרים האלה, מה שבעצם מקשה עלינו לזכור את המידע.
לכן, כשאנחנו מציגים מידע במצגת, כדאי לנו להציג אותו באופן שהמוח יוכל לעבד ולזכור.
איך עושים את זה?
התשובה היא הדרגתיות וביסים קטנים.
יתרונות נוספים לחשיפת הטקסט במצגת בהדרגה
טווחי הקשב של אנשים מוגבל. חשיפת הדרגתית יכולה לעזור לנו לעזור למשתתפים לשמור על תשומת הלב ממוקדת.
ביסים קטנים של המידע הם פחות מאיימים מאשר טקסט עמוס וצפוף.
הדרגתיות בחשיפת המידע עוזרת למוח לזכור יותר טוב את החומר.
הדגשת נקודות מפתח תהיה אפקטיבית יותר כשהדברים עולים בהדרגה, הם לא נעלמים בתוך בליל של חומר.
במקרים רבים, הדרגתיות מעודדת את המשתתפים להיות מעורבים יותר ומאפשרת ברייקים לשאלות. כשהמשתתפים יודעים שיש נניח 3 נקודות עיקריות תחת נושא מסויים, זה בונה אצלם מתח וציפיה כבר בראשון.
אני בעד לעזור למוח להרגיש נוח.
מה דעתכם?
