לפני כמה שבועות ליוויתי מנהלת בדרג ביניים של חברת טכנולוגיה גדולה. אישה מרשימה, עם קילומטרז' עסקי לא מבוטל. ישבנו בחדר ישיבות ודיברנו על הסיפור העיסקי מאחורי המוצר שהיא מנהלת.
“תשמעי, אני יכולה לנהל משא ומתן על עסקאות במאות אלפים, אבל כשאני עומדת מול עשרים אנשים עם מצגת, יש רגעים שאני פשוט מפסיקה לנשום.”
היא לא היחידה.
פחד קהל הוא אולי התופעה הכי אנושית שיש, לא משנה כמה אנחנו מקצועיים ומנוסים.
מצד אחד, ההיגיון שלנו אומר “מה הבעיה? אני יודעת איך להכין מצגת טובה,” אבל הגוף… הגוף לפעמים מתבלבל: הדופק עולה, הקול רועד, הפה מתייבש, ולרגע נדמה ששכחנו אפילו את שם השקופית הבאה…
הרבה אנשים שחווים את התחושות האלה מתביישים להודות בזה.
אבל האמת? זה קורה כמעט לכולם.
היום אני רוצה שנראה דרכים לנהל קצת את הפחד, במקום לתת לו לנהל אותנו.
פחד קהל, פחד במה- למה זה קורה בכלל?
יש לזה הסבר פשוט והגיוני- המוח שלנו מתוכנת לזהות סכנה כשהמון זוגות עיניים נועצות בנו מבט.
בעבר הרחוק, להיות במרכז תשומת הלב היה עלול לסכן את מעמדנו בקבוצה.
למוח שלנו יש חלקים פרימיטיביים, שנכנסים לפעולה בזמן שהוא מזהה סכנה ומפעיל מנגנוני אזהרה גופניים- דופק מואץ, הזעה וכו'.
לדעתי, הידיעה והמודעות שזה טבעי כבר מורידה חלק מהלחץ שלנו. זו לא חולשה, אלא מנגנון אנושי טבעי.
מערכת הגנה קדומה של הגוף, שאפשר ללמוד לעבוד איתה ולנסות לשלוט בה, גם אם באופן חלקי.
אז מה עושים? שלושה צעדים פשוטים
1. הכנה שמדמה את המציאות
רוב האנשים מתכוננים בעיקר לתוכן- מה יהיה כתוב בכל שקופית, אילו נתונים יופיעו.
אבל פחד קהל יכול להחלש גם כשנתאמן על איך להעביר את המסר.
זה אומר לתרגל בקול רם, מול מראה או עם מישהו שמוכן להקשיב, כך שנגרום לעצמנו להרגיש קצת איך זה ירגיש בפועל (למרות שהפרזנטציה בפועל תהיה שונה מבחינת התחושות שלנו והעוצמה שבה נרגיש את החששות).
הדמיה מצמצמת הפתעות ומכניסה ביטחון ולכן אני ממליצה לא לדלג על הכנה מוקדמת.
2. להעביר את הפוקוס למסר ולא אליכם
כשכל המחשבות שלנו סובבות סביב “איך אני נשמעת?”, “האם רואים שאני מתרגשת?”, “מה יגידו עלי?”- הפחד גובר.
לעומת זאת, כשמתמקדים בערך של התוכן, קורה משהו משחרר.
שאלו את עצמכם לפני שאתם עולים לדבר:
🔹 מה הכי חשוב שהקהל ייקח מהמצגת?
🔹 איך הידע הזה ישפיע עליהם?
כשאנחנו מציגים מצגת משקיעים, מצגת שיווקית או מצגת פנים-ארגונית, הקהל פחות עסוק בלשפוט אותנו, אלא רוצה להבין איך המסר שלנו יכול לעזור לו. אין "מה יגידו", אלא אלו הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו בראש.
3. לשלוט בקצב ובנשימה
רוב האנשים נושמים נשימות קצרות יחסית, בכתפיים מורמות ושפתיים קפוצות. המנח הזה מגביר דופק ומגדיל את הסטרס.
לפני התחלה של פרזנטציה, מומלץ לקחת שלוש נשימות עמוקות, להכניס אויר מהאף ולהוציא מהפה. ולנשום עמוק.
פטנט נוסף שיכול לעזור לנו לנשום במהלך הפרזנטציה הוא לקחת פאוזות, הפסקות קצרות בדיבור. זה טוב לנו כדי לנשום רגע, אבל גם מבחינת המשתתפים. הפאוזה הקצרה בין משפטים יוצרת רושם של ביטחון, מאפשרת עיכול של המידע ומחזירה לנו את הקצב שבו אנחנו מרגישים בטוחים. לפעמים דווקא רגע של שקט הוא הכלי הכי אפקטיבי בהעברת מסרים.
מה אם מתבלבלים באמצע?
אז מתבלבלים. נו אז מה?!….
זה בסדר גמור.
הקהל לרוב הרבה יותר סלחן ממה שאנחנו מדמיינים.
אם נתקעתם- חייכו, קחו שלוק מים והמשיכו.
הרגעים הקטנים האלו יוצרים דווקא חיבור אנושי ואמינות.
פחד קהל לא חייב להיעלם כדי שתעבירו מצגת מקצועית שמשכנעת.
אנחנו צריכים לתת לו רגע את המקום המתאים, להיות מודעים אליו ולנסות להפחית אותו, כדי שלא ינהל אותנו.
ככל שנתכונן נכון, נתמקד במסר ונאפשר לעצמנו לנשום, נגלה שאפשר לעמוד מול כל קהל, גם מול עשרים איש, גם מול מאות- ולהשאיר חותם.
