כשכתבתי את הפוסט הזה, הבנתי שגם אני עושה את אותה טעות ומיד הלכתי לתקן אותה 
אני עומדת בכיתה רבע שעה לפני שהסדנה מתחילה. הכול כבר מחובר ועובד, אנשים מתחילים להיכנס, מתיישבים, מתארגנים, מוציאים את הטלפון.
ועל המסך כתוב: "סדנה בנושא X, מועברת על ידי גלית מילוא, יוני 2026."
זה הסטנדרט, נכון?
ומה אם זו טעות?
מה אם על המסך צריך להופיע משהו אחר בכלל?
אם נשאל את רוב המרצים מה המטרה של השקף שמוקרן לפני שהסדנה מתחילה, רובם יגידו "כדי שיהיה משהו על המסך". אבל זאת בדיוק הבעיה.
השקף הזה הוא לא שקף הפתיחה של המצגת, הוא משהו אחר לחלוטין.
שקף ההמתנה לפני שמתחילה סדנה הוא 15 דקות של נכס יקר. אנשים נכנסים, מסתכלים על המסך ו…. ???
רוב האנשים יסתכלו על המסך בשאננות, אולי אפילו חוסר איכפתיות וימשיכו בעיסוקים שלהם, שזה ברוב המקרים- להסתכל בטלפון, לענות על עוד כמה מיילים, אולי לסיים שיחת טלפון חשובה, נכון?
אבל מה אם נשנה לרגע את הראש ולא נכתוב שם את הנושא (כי הם יודעים לאיזו שדנה הגיעו) ולא את שם הדובר (כי אציג את עצמי עוד מעט), לא לוגו של הארגון בגודל חצי שקף (הם נמצאים בארגון, הם מכירים את הלוגו)…
וגם לא, בשום פנים, את ההוק העיקרי שנפתח איתו.
אז מה כן?
אופציות חזקות לשקף ההמתנה
1. שאלה רכה לחשיבה. לא שאלת ההוק העיקרית. שאלה שמכינה את הראש למה שיגיע, בלי לחשוף. לסדנה על מצגות, "כמה מצגות הכנת בשנה האחרונה. וכמה מהן באמת שווה היה להכין."
2. סטטיסטיקה שמסקרנת, בלי הקשר. "71% מהמשתתפים בסדנאות לא זוכרים מה הם למדו אחרי שבוע." בלי הסבר, בלי המשך. רק מספר על המסך. הוא יעשה את העבודה.
3. שלוש מילים שיעוררו סקרנות. "מה תיקחי הביתה." או "מה לא תלמדי כאן." או "הסיבה שאת פה." שלוש מילים שמשאירות את הקהל עם שאלה.
4. ציטוט קצר ולא צפוי. לא איינשטיין. לא צ'רצ'יל. ציטוט של מישהו שהם לא מצפים, בנושא שונה ממה שחושבים. זה יוצר זווית של הפתעה.
5. שקף לבן עם משפט אחד באמצע. "תכף נתחיל. בינתיים, תחשבי על המצגת הכי גרועה שראית." פרובוקטיבי בעדינות, אישי, ומכין את הראש.
כנ"ל גם לגבי שקף בהפסקה.
כי למה? בהפסקה אין לנו שליטה על הקהל. הם יוצאים, פותחים מיילים, נכנסים לשיחות עם אנשים אחרים. כשהם חוזרים (מי שחוזר חחח), הם לא באותו מצב מנטלי שעזבו בו.
מה רוב המרצים מציגים על המסך בהפסקה? "חוזרים בעוד 15 דקות." או כלום, שקף ריק. זו גם החמצה.
אז מה כן אפשר להציג בהפסקה?
כמובן טיזר לחלק הבא, למשל- "אחרי ההפסקה, החלק שרוב האנשים לא מצליחים ליישם." זה יבנה ציפיה לפני שהם חוזרים פנימה.
שאלה לחשיבה במהלך ההפסקה. "תוך כדי הקפה, תחשבי על שקף אחד שתשני כשתחזרי למשרד." השאלה הזו עובדת בראש שלהם בקפיטריה, גם בלי שהם שמים לב.
סקר מהיר עם קוד QR. "לפני שנמשיך, רגע אחד למלא משהו." יוצר מעורבות, ומחזיר אותם אקטיביים.
טיימר ויזואלי שסופר אחורה. פשוט, אבל יעיל.
מה המטרות של שני השקפים החשובים האלה
בשקף הראשון אנחנו עוד לא מכירים את המשתתפים.אנחנו בונים ציפיה ראשונית, סקרנות. אל תיתנו יותר מדי, הם צריכים להישאר עם שאלה פתוחה כרגע.
בשקף ההפסקה אנחנו כבר באמצע מערכת היחסים. הם יודעים מי אנחנו, מה הסגנון, מה ההבטחה. כאן אנחנו לא בונים ציפיה, אנחנו שומרים על אנרגיה. שני תפקידים שונים, שני שקפים שונים.
ועוד משהו קטן-
אין נוסחה אחת לכולם. סדנה למנכ"לים זה לא אותו דבר כמו סדנה לצוות שיווק. השקף שלנו צריך לדבר את השפה של החדר וחושב לא לשכוח את זה.
שמתי לכם פה כמה רעיונות, מה אכפת לכם לנסות?