סטוריטלינג זה מושג קצת מוזר. מצד אחד רחב מאוד, מצד שני חמקמק.
קשה להסביר מה זה במילים פשוטות, במיוחד לארגון שרוצה לקבל הכול מהר ועכשיו.
זה חמקמק כי כולם רוצים להגיע כבר למצגת.
לאיך תיראה המצגת, אילו תמונות יהיו שם, איזה עיצוב מצגת ואיזה שקפים יעזרו להמחיש את המסר.
אבל תכלס- מה הסיפור שלכם?
בואו נפסיק לקרוא לזה לרגע “סטוריטלינג” ונקרא לילד בשמו- פרזנטציה טובה חייבת לספר סיפור.
אי אפשר לבנות מצגת עסקית טובה שהיא רק אוסף של פרטים, או תהליך נטו, בלי הקשר ברור.
כולם כמובן רוצים “סיפור טוב”, אבל מה זה בכלל סיפור טוב?
רכילות? ג’וס? פספוסים בפרויקט?
אהה… עזבי אותנו מהסיפור, נגיע אליו בסוף.
בואו קודם נסיים עם המצגת.
הבעיה היא שסיפור נתפס כמשהו שעושים בסוף, אחרי שהכול כבר מוכן.
אם אי פעם אמרתם את זה, או עבדתם ככה, הגעתם די מהר לתובנה הנכונה:
הפרזנטציה לא יושבת טוב.
לא הגדרתם מטרה ברורה ולכן המצגת לא נבנתה בהתאם.
לא הייתה הבחנה בין עיקר לתפל ביחס למטרה הזו.
לא התאמתם שפה למשתתפים, לקהל היעד, או להנהלה הבכירה.
ובעצם, לא היה ברור לכם מה הסיפור.
ברוב המקרים, הבעיה היא לא המצגת ולא עיצוב המצגת. ואפילו לא המסר.
הבעיה היא שעדיין אין בהירות, אין לכם בהירות לגבי מה אתם באמת רוצים להגיד.
ולא פעם, אתם גם נותנים פחות מדי קרדיט לעצמכם ולסיפור שיש לכם ביד.
כמעט כולם אצים מההתחלה לשקפים.
כמעט אף אחד לא מוכן לעצור רגע ולהבין מה הסיפור.
ולא סתם סיפור, אלא הסיפור הנכון עבור הארגון, הפרויקט והקהל.
בפעם הבאה שהשקפים לא מסתדרים, שמשהו במצגת מרגיש לכם לא נכון בבטן, אל תמהרו להחליף עיצוב מצגת או תבנית.
תעצרו רגע ותשאלו מה הסיפור, שם מתחילה העבודה האמיתית.