האם יש דבר כזה מצגת איטית?

בשבוע שעבר הצטרפתי להרצאה של שעה בזום. מסקרנות הצצתי בצד ימין למטה וראיתי שהמצגת כוללת 14 שקפים.

חישוב זריז בראש אמר לי שהמרצה יחליף שקף בערך כל 4.5 דקות וקיויתי שההרצאה תהיה ממש ממש מעניינת, כי הקצב המתוכנן ממש איטי.

10 דקות לתוך ההרצאה, המרצה מדבר בקול מונוטוני, שוחק כל מסר שיש בשקף רק כדי לסחוב את הזמן. בנוסף, המצגת היתה תוצר AI אבל בלי שנעשתה עליו שום הגהה, ממש AS IS.

הרגשתי שהמרצה לא התכונן כראוי. פחות מדי שקפים לשעה, יותר מדי זמן ל- 14 שקפים, לא היתה מחשבה על חווית הצופה, אלא רק הרצון למכור לי את המוצר שלו.

בזום אין מקום לשקף סטטי שעומד 5 דקות. הקהל לא שבוי. הוא יכול לקום, לכבות, לגלול, להתעלם.

קצב איטי לא נשמע "עמוק" יותר. הוא פשוט מרדים.

מצגת טובה בזום חייבת לדבר בקצב של המציאות שאנחנו חיים בה. יותר שקפים, פחות טקסט, יותר דינמיות, יותר תנועה בין רעיונות.
לא להסתמך על AI שיכתוב ויעשה את העבודה במקומנו. AI לא מכיר את האנרגיה שלנו, את הניואנסים, את הסאבטקסט.

אנחנו לא יכולים לזלזל בקהל שלנו, שבוחר לתת לנו שעה מהזמן היקר שלו. לא יכולים להיות היום שטוחים, איטיים, שוחקים.

כשמצגת בנויה נכון, היא היא מובילה. מזמינה. מזיזה. מסייעת.
היא לוקחת מסר ומגישה אותו לקהל בצורה שעושה חשק להקשיב.

המצגת חייבת ליצור חוויה שמניעה החלטות. בדיוק ההפך ממה שקרה שם בזום.