12% זה לא הכול: למה הסיפור מאחורי הנתונים חשוב יותר מהמספרים?

היה לי לקוח שהכין מצגת עסקית מלאה בנתונים לקראת ישיבה עם ההנהלה. השקפים היו מדויקים, הגרפים ברורים, הטבלאות ממוקמות נכון… ובכל זאת, משהו לא תפס.

שאלתי אותו: “מה אתה רוצה שהם יזכרו אחרי שיצאו מהחדר?” הוא חשב רגע ואמר: “בעיקר שהגדלנו מכירות ב‑12%”. שאלתי: “ולמה זה חשוב? מה המשמעות מאחורי המספר הזה?” 🤔

השיחה הזאת הזכירה לי כמה אנחנו אוהבים להסתתר מאחורי אחוזים ונתונים, ואיך לפעמים אנחנו מפספסים את הלב של הסיפור.

אם גם אתם מחפשים בגוגל “איך להפוך נתונים לסיפור במצגת” או “טיפים להצגת נתונים ב‑PowerPoint”, אולי המחשבות שלי יעזרו לכם.

למה זה חשוב?

כי אנשים לא זוכרים טבלאות, הם זוכרים תחושות.
כי הצגת נתונים במצגת צריכה הקשר, לא רק שורה תחתונה.

כי בשגרה עמוסה ורוויה במידע, מי שמספר את הסיפור מעבר לנתונים הוא זה שנוגע באמת.

איך עושים את זה?

• בחרו נתון אחד שמוביל את הסיפור: במקום להציף את הקהל ב‑15 גרפים, התמקדו במספר אחד או שניים שמשרתים את הרעיון המרכזי. למשל, “12% עלייה במכירות” נשמע יבש. אבל “12%, כלומר שניים עשר אנשים מתוך כל מאה שבחרו בנו השנה. זה נתון שמאפשר לנו להשקיע יותר בהכשרות עובדים”. וזה כבר סיפור.
  
• ספרו מה עומד מאחורי הנתונים: אחת השאלות הכי מחופשות היא “איך להציג נתונים ב‑PowerPoint”. התשובה שלי: אל תסתפקו במספר, צרפו אנקדוטה. האם העלייה במכירות נבעה מהשקעה בשירות לקוחות? האם הירידה בהוצאות היא תוצאה של שינוי תרבותי? אנשים מתחברים לדוגמאות.
  
• השתמשו בשפה יומיומית: עזבו את “הרבעון השלישי” ו‑“גידול דו־ספרתי”. דברו על אנשים, על חלומות, על מטרות. “בזכות החיסכון של 20 אלף שקל החודש, נוכל סוף סוף לשלוח את הצוות לכנס בינלאומי.” (איפה נרשמים?…😄)
  
• שאלו שאלות רטוריות: “מה זה המספר הזה אומר לנו באמת?” “איך הוא משפיע על היום‑יום של העובדים?” שאלות עושות את הקהל שותף למסע ומייצרות מצגת שמרגישה פחות כמו רשימת מספרים ויותר כמו סיפור.
  
• הכניסו קצת מעצמכם: אם הנתון משמח אתכם- תגידו את זה. אם הוא מאכזב, שתפו בתחושת התסכול ובתוכנית לשיפור. אותנטיות יוצרת אמון.

נקודת מבט אישית

כשאני עומדת מול קהל ומציגה נתונים, אני תמיד שואלת את עצמי: “מה הייתי רוצה שהם ירגישו?” האם המספר הזה מחבר אותי לאנשים שמולי או מרחיק אותי מהם?

לרוב אני מגלה שכל נתון הוא הזמנה לסיפור קטן: מאחורי כל אחוז עומד אדם, החלטה, חלום או אכזבה.

ולאלה שחוששים לחשוף “יותר מדי”- אני מבינה את הפחד. גם אני הייתי שם. אבל גיליתי שהפתיחות הזו היא בדיוק מה שמבדיל בין מצגת עסקית שהמשתתפים כבר מתים לצאת להפסקת קפה, לבין מצגת שמדברים עליה אחר כך במסדרון.

אז בפעם הבאה שאתם נכנסים לחדר ישיבות עם גרף עמוס עמודות, נסו לשאול: איזה סיפור אני רוצה לספר? איך אני מחבר את ה‑נתונים לחוויה אנושית? אולי תגלו שהמספרים יפים בפני עצמם, אבל הסיפור מאחוריהם הוא זה שיגרום להם להישמע.

אני כאן כדי לשמוע איך זה עובד לכם, לשתף אתכם בעוד דוגמאות וללמוד מכם. שתפו בתגובות – מה היה הרגע שבו מצאתם את עצמכם הופכים מספר קר לסיפור חי?