מאמר המשך ל"האם תמונה אייקונית יכולה להשפיע על מהלך ההיסטוריה?"
לפעמים תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים, ולפעמים תמונה אחת יכולה לגרום לנו להרגיש אלף רגשות בבת אחת. מבחינתי התמונה של יואב גלנט מצדיע ליד דגל ישראל, שניות אחרי שפוטר בנובמבר 2024 במהלך המלחמה, היא מיליון פטישים הולמים, מיליון לבבות פועמים, מיליון גרונות צורחים.
כשראיתי את התמונה לא שמעתי את משק כנפי ההיסטוריה. לא. זה תיאור רומנטי. שמעתי צלילים צורמים של היסטוריה חורקת. בעצם… זו לא היסטוריה, אלו החיים שלנו עכשיו. רגע שתפס בדיוק את מה שדיברתי עליו במאמר הקודם – הרגע שבו תמונה הופכת להיות הרבה יותר מסתם תיעוד של אירוע. רגע עצוב שתופס אותנו בגרון. ובועט כל כך חזק.
בתור מי שנמצאת בעולם של העברת מסרים ויצירת נרטיב זכיר, שאלתי את עצמי האם התמונה הזו (שאותי אישית היא סופר מרגשת), יכולה להיחשב כתמונה אייקונית. שר ביטחון, שברגע של משבר אישי ולאומי, בוחר לעמוד מול המצלמות ולהצדיע. לא סתם הצדעה – הצדעה שאומרת הכל בלי לומר מילה.
רקע כחול עמוק בצבעי דגל ישראל, החולצה השחורה שהפכה למדים שלו, הצדעה צבאית שמזכירה לכולנו את השליחות והאינטרסים שהוא מייצג, והדגל שנמצא שם עד אילם לרגע היסטורי.
ובדידות. יש משהו כל כך עוצמתי באיש אחד שעומד מול דגל המדינה, מצדיע הצדעה אחרונה. זה מזכיר לי את כל הרגעים הגדולים בהיסטוריה שבהם אדם אחד עומד מול גורלו, מול ההיסטוריה, מול המצפון שלו.
הלב שלי נצבט כשאני חושבת על המשמעות של הרגע הזה. איך בעיצומה של תקופה כל כך מאתגרת למדינה שלנו, ברגע של משבר אישי, אדם בוחר להראות ממלכתיות, פטריוטיות, גאווה. איך הצדעה אחת יכולה לספר סיפור שלם על נאמנות, על כבוד, על מחיר אישי ועל אהבת המדינה.
וזה בדיוק מה שדיברתי עליו במאמר הקודם – הכוח של תמונה אייקונית להפוך רגע פרטי למשהו שמהדהד בלב של כולנו. התמונה הזו היא לא רק של גלנט, היא של כולנו. היא מספרת את הסיפור של מי שאנחנו כחברה – על הערכים שלנו, על המתחים שלנו, על הכאב והתקווה.
יש רגעים שנחרטים בזיכרון הקולקטיבי שלנו לנצח. רגעים שבהם תמונה אחת מצליחה לתפוס את כל מה שאנחנו. את כל הכאב, את כל התקווה, את כל האמונה. התמונה של גלנט מצדיע היא לא רק תיעוד היסטורי. היא צילום רנטגן של הנשמה הישראלית – חזקה, גאה, פצועה, מתמודדת. היא תזכיר לנו תמיד שגם ברגעים הכי קשים, כשההיסטוריה חורקת והלב שותת, אנחנו עדיין יודעים להצדיע לדגל שלנו. להאמין. להמשיך.
