איך הפסיכולוגיה של ה"פייק ניוז" יכולה לסייע לנו בהכנת מצגת?
למה אנחנו מאמינים כמעט לכל דבר שכתוב באותיות גדולות?
למה אנחנו לא בודקים את המידע שמגיע אלינו?
ואיך כל זה יכול להיות לטובתנו כשאנחנו מכינים מצגת?
אנחנו או דונלד טראמפ לא המצאנו את הפייק ניוז.
עם תחילתה של העיתונות המודפסת במאה ה- 17, התפרסמו סיפורים שונים ומשונים, שמקורם לגמרי בפייק ניוז. עורכי העיתונים גילו עד מהרה, שפייק ניוז מוכר מעולה, אז למה לא לפרסם את זה?
מה מייחד את הפייק ניוז ביחס לעובדות אמיתיות? האם השקר מוכר יותר מהאמת? למה זה ככה בעצם?
מאמר מרתק שפורסם ע"י מכון דוידסון און-ליין טוען שדברים חדשים מושכים ומסקרנים אותנו הרבה יותר מדברים שאנחנו כבר מכירים. בנוסף, אנחנו משתפים יותר מידע חדש גם כי אנו חושבים שהוא יועיל לאחרים, או כדי להיראות שאנחנו נמצאים "בסוד העניינים". האמינות של הסיפור לפעמים, היא בעלת חשיבות משנית.
הסיבות לכך הן רבות ואתם מוזמנים לקרוא עליהן בהרחבה פה: https://bit.ly/2DrTNKH
בכתבה תוכלו למצוא גם התייחסות כיצד להימנע עד כמה שאפשר מלהאמין לכל דבר שאנחנו רואים או שומעים.
כשאנחנו מתכננים ובונים מצגת, אנחנו חייבים להכיר בעוצמת המילים שבהן נשתמש. העוצמה יכולה להגיע למשל מגודל של פונט, הדגשה בצבע או קו, הפרדה של פריט מקבוצה וכו'.
לכן, אם אני רוצה להדגיש מידע מסוים, אני יכולה ממש "לצעוק" אותו בשקף. כמו בתמונה של הפוסט הזה למשל.
אם תסתכלו מסביבכם, תוכלו למצוא המון דוגמאות להדגשות מסוג זה.
לא לחינם כותבים את "האותיות הקטנות" בקטן. למה? כדי להחביא מידע.
אגב, חוק החוזים האחידים קובע גודל פונט מינימלי של "אותיות קטנות", בדיוק מהסיבה שיש מידע חשוב אז צריך לפרסם אותו ולדאוג שהוא יופיע ויודפס בגודל סביר.
אז בפעם הבאה שאתם מתכננים מצגת, תנו דעתכם על גודל הפונטים בהם אתם כותבים ואיך זה משפיע על הקהל.
אגב, האם 83% זה נתון אמיתי או פייק ניוז? מה דעתכם?
שלכם,
גלית